החלטה בתיק עמ"ת 45379-02-12

1.         ערר על החלטת בית משפט שלום (כב' השופטת תמר בר-אשר צבן), לפיה ישוחרר המשיב בתנאי ערובה, בגדרם ישהה בבית אחותו בנהריה אך יהא רשאי לצאת מהבית, ובלבד שלא ייכנס לירושלים. 

2.         כתב האישום ייחס למשיב עבירות כדלקמן: תקיפת קטין בידי אחראי, איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. על פי כתב האישום העבירות בוצעו כלפי ילדו וכלפי בת זוגתו. ע"פ העובדות שפורטו בכתב האישום, המשיב תקף את בנו הקטין ע"י שהרימו והטיח אותו לכיוון הקיר ונגרם לו דימום בשפה. כמו-כן על רקע חשד שהמתלוננת בוגדת בו, אמר לעובדת בלשכת הרווחה כי היא מעלילה עליו ושלא ייתן שייקחו לו את הילדים בשל השקרים שלה, ואם יעזו לקחתם זה יהיה רק "בגבעת שאול". עוד נאמר בכתב האישום כי המשיב תקף את המתלוננת, שהיא אם ילדיו, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. כך, במועדים שונים הכה על גבה עם מקל של מטאטא; שפך עליה מים חמים מקומקום חשמלי; הכניס אצבע לתוך עינה; דקר אותה בסכין בידה השמאלית; נשך את אצבעה באופן שהביא לדימום.

3.      שופטת בית משפט קמא בחנה בדקדקנות את חומר הראיות והגיעה למסקנה כי אין ראיות לכאורה להוכחת האישום הראשון. זאת מן הטעם שאישום זה, ע"פ טענת המבקשת, מתבסס על הודעת המתלוננת כאשר מהודעות הילדים שהיו עדים לאירוע, רק הם והאב היו במקום, ומהודעת הילדים עולה כי האב זרק את הקטין על המיטה ולא על הקיר. מה גם שלגרסת המשיב זרק את הילד אל המיטה בגדר משחק. אשר לאישום השני שעניינו איום, לא מצאה כב' השופטת כי ההודעות הרלבנטיות מבססות אישום זה. מדבריה עלה כי העובדה שהמתלוננת ועובדי לשכת הרווחה לא ציינו כי הם שמעו את הדברים שאמר המשיב לעובדת לשכת הרווחה, מחלישה את תקפם הראייתי.  אשר לאישום השלישי, סברה כב' השופטת בבית משפט קמא כי יש מקום להערכה שלמעשה  מדובר במיחזור של תלונות בדבר תקיפה שנדונו כבר בת"פ 2700/06 שנוהל כנגד המשיב.

4.      יש בידי להסכים כי יש קושי בראיות לעניין האישום הראשון שעניינו הפגיעה בילדו של הנאשם, מהטעמים שצוינו ע"י בית משפט קמא, ואפשר שיש גם קושי לעניין האישום בדבר האיומים (למרות שע"פ כתב האישום האמירה לעובדת הרווחה נאמרה בטלפון). ואולם, לעניין עבירות התקיפה המצב שונה לחלוטין. הערכת בית משפט קמא לפיה מיחזרה המתלוננת תלונות מן העבר היא בגדר הערכת מהימנותה. ואולם אין מקום בשלב זה של הבקשה למעצר עד תום ההליכים להעריך את מהימנות דברי העדים. הערכת המהימנות היא עניין לדיון בתיק לגופו, ובשלב זה נבחן סיכויי ההרשעה על פני הראיות בלבד. על פני הראיות התייחסה המערערת לפגיעות האמורות בה מבלי שסתרה עצמה, ולכן חלק זה של כתב האישום עומד בדרישת הראיות לכאורה.

5.      המעשים המיוחסים למשיב באישום השלישי, די בהם כדי להקים עילת מעצר בשל האלימות הכרוכה בהם, במיוחד על רקע הרשעתו הקודמת של המשיב בעבירות מסוג זה. לכן יש לבחון אם החלופה שהוצעה אצל אחות המשיב יש בה כדי להפיג את המסוכנות שיש ליחס לו כפועל יוצא מכך.

6.      כב' השופטת בבית משפט קמא, סברה שדי יהיה להרחיק את המשיב לבית אחותו בנהריה, ללא הוראה על איסור יצירת קשר ואיסור פגישות עם ילדיו. ואולם, זאת עד לקבלת תסקיר קצין מבחן; מדובר אפוא בחלופת מעצר זמנית בלבד. המשך הדיון נקבע ליום 12.3.12.

על כן, אין מקום לדון כאן אלא בשאלת חלופת המעצר הזמנית, שתקפה לכשבועיים בלבד. אני סבורה כי בשל הפגיעות במתלוננת יש למנוע יציאת המשיב מבית אחותו, ומורה על מעצר בית מלא בבית האחות עד להחלטת בית משפט שלום בעניין החלופה.

ניתנה היום,  ‏ז' אדר תשע"ב,  1 במרץ 2012, בנוכחות המשיב ובאי כוח הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: